אני אורנה גטניו, עיתונאית ותיקה בתחום העיצוב והלייף סטייל, עורכת תוכן של אתר המכון הטכנולוגי חולון ומנהלת הגלריה שם. אני גם צלמת חובבת ובשל

בגיל עשר למדתי לתפור אצל סבתי ומאז כאילו מכתוב, אני:תופרת חלומות, מעצבת אופנה ולובשת חופש כהוויה. אני מחלקת את זמני בין הסטודיו בפלורנטין,

לפני ארבע וחצי שנים כשהגעתי לגיל פנסיה, הלכתי לממש אהבה שלי וללמוד צילום. מאז השתנו חיי. פתאום אני באהבה אין סופית אם זה לצלם סתם כך, לצאת

גוגל הוא קשיש, עיוור ולפעמים כל מה שצריך זה להאיר את עיניו ולהסביר לו בפשטות מה יש שם באתר, ולמה זה כן מעניין חלק מהאנשים על פני כדור הארץ.

מרגישה הקלה מסויימת ורוצה למלא את החיים שלי בכאן ועכשיו. ואם לגעת באמת וברגש אז משהו קצת עצוב קורה כשנוגעים בניירות בני חמישים שנים עם סיפור

הפעם התגברתי על עצמי וטוב שכך. בינתיים המטע פרח, התארגנו להפקה, אוכל, מוסיקה, בגדי החלפה, איבזורים של חתן למאירה ונסענו ללוקיישן.

רזיתי מיליון פעם, לא מאמינה שאוכל אי פעם להכנס שוב לתהליך ולשמר אותו. איפה קצה החוט הזה?

מסתדרים. יש אהבה, יש מרפסת , יש נוף , יש יין נחמד ועם כל השאר נתמודד "שוואייה שוואייה". הוא הזכיר לי איך התחלתי את השרשראות שלי עוד כשעבד

אחרי החגים ומה??? עד לפני שנה המושג אחרי החגים הבטיח עולם ומלואו. המסחר געש ורגש, כל תוכניות הלימודים נפתחו, אנשים טיילו בעולם, התרבות פרחה,