אז מה עכשיו את גם רוקדת
רקוד כאילו אף אחד לא מסתכל, תשיר כאילו אף אחד לא שומע. אהוב כאילו מעולם לא נפגעת, וחיה כאילו זה גן עדן עלי אדמות.
מארק טוויין
כעובדה המסרים שקיבלתי בהתבגרות שלי היו:
מי שלא יודעת לרקוד יפהההה שלא תרקוד,
מי שלא יודעת לשיר יפהההה שלא תשיר,
מי שלא יודעת לצייר יפההה שלא תצייר וכן הלאה.
עברו שנים ופה ושם רקדתי אך רק ריקודים שהייתי בטוחה בצעדים ודייקתי בתנועה.
אבל!!!!
הרגשתי שהגוף שלי תקוע.
מה זה אומר?
זה אומר שהתנועה שלי לא משוחררת.
פחדתי לענתז כי אולי זה "פרחי" מדי.
אולי זה "סקסי" מדי.
אולי זה "מזמין" מדי (אם יש גברים בסביבה).
ועוד פרשנויות ברוח הזו.
לפני כ-11 שנה כשעליתי לבמה מקצועית עם "טיפול 10,000",
מיד הרגשתי שהעמידה הפיזית שלי על במה לא משוחררת מספיק .
הייתי חסרת בטחון בצורת העמידה והתנועה שלי,
מה שלא איפשר לי להגיע לביטוי מקסימלי מבחינת המשחק.
הבריק לי רעיון לחפש חוג/קורס/סדנה לריקוד ועדיין לא ידעתי מה אני רוצה.
יום אחד נחשפתי לפירסום של "עדי גורן - אדריכלות התנועה".
התקשרתי והופתעתי לגלות תחום שמעולם לא שמעתי עליו.
הסתקרנתי והחלטתי לנסות.
כבר בשיעור הראשון הרגשתי בטוחה ומשוחררת ושיש לי עוד המון על מה לעבוד.
כ-4 שנים רקדתי ניה כולל הרבה סופש"ים מרוכזים במקומות
מדליקים כמו מצוקי דרגות או חוקוק.
בימים שרקדתי הייתי כל כולי בתוך הריקוד ומאושרת.
אני חייבת לציין שאם לא הייתי עושה את המסלול הזה והמפגש שלי
עם עדי גורן ואדריכלות התנועה לא הייתי נמצאת במקום שאני נמצאת היום.
אז איפה אני נמצאת היום?
היום כבר בת 71 רוקדת איפה שרק אפשר ולא רואה על העיניים.
עדיין רוצה לצמצם את הפער של כל מה שהפסדתי.
בכל יום שאני עומדת על רגליי ולא תלויה באחרים/אחרות
אני ארקוד אותו בדרך זו או אחרת.
יש גם כאלה... כמו די.סי שלי הדמות שיוצאת ממני מדי פעם
ואומרת את מה שהיא אומרת...
יש את השירים שעושים שמח וממש אומרים את מה שאני רוצה היום.
התקשרתי לעדי גורן, המון שנים לא דיברנו.
סיפרתי לה שאני כותבת פוסט על ריקוד ושאני חייבת לציין את שמה ואת החיבור שלי
לאדריכלות התנועה בזכותה.
שאלתי האם היא מוכנה לכתוב לי כמה מילים על כל הנושא.
