איך נראה הסטיילינג שלי בגיל 70.
- Irit Digmi -אירית דגמי
- 14 בספט׳ 2021
- זמן קריאה 6 דקות
ראיתי על צג הנייד "מאירה", מזמן לא דיברנו, היינו שקועות כל אחת בחג שלה, בעניינים שלה.
גם בשיחות ניידים אנחנו מדברות בעגה "סרפתית" כמו: מה נשמע ברדו? מה נשמע בריז'יט?
ככה על ההתחלה אנחנו משעשעות את עסמינו (עדיין סרפתית).
היא שואלת: מה את עושה היום?
אמרתי: מה שעשיתי אתמול ולפני אתמול וכן הלאה...
שאלה: את מסכימה שאבוא לצלם אותך לפני היומולדת 70 שלך כמו כל שנה?
עניתי: בכיף.
אמרה: תכיני בגדים, תבואי ניסע לרימונים, ניסע ל.. וניסע ל...
ככל שהיא אומרת לי מה בראש שלה, אני בהדרגה מקבלת קוצר נשימה וסחרחורת
וזה לא מהקורונה טפו טפו.
חשבתי רגע ואמרתי לה:
תשמעי הקצב שלי כבר לא מה שאת חושבת!!!
אני מוכנה ללקט בגדים ואזום קונספט לסשן הזה.
אבל!!!
תבואי אלי וניסע איתי כאן באזור בקטנה.
התחלתי ללקט בגדים וחשבתי לעצמי מה אני רוצה להרגיש ולהפיק מיום צילומים שכזה?
1.זה ברור שאני לא אצטלם סתם ככה שיגידו איזה יופי את נראית לאלה שיחשבו כך.
2.אני רוצה להביא את עצמי במאת האחוזים מבלי להתייפייף יתר על המידה.
(יחד עם זה ברור שאני רוצה להיראות במיטבי).
3. את הדגש מבחינתי אשים על:
מה אני פוגשת בארון הבגדים שלי עכשיו/היום כשאני פותחת אותו?
4.איך אני מקפידה להישאר אירית דגמי גם היום בגיל 70 כשאני לובשת את
ה-Private Collection שלי.
מן הסתם יהיו לי גם סיפורים על כל פריט ופריט כש"הסיפור" מבחינתי הוא מהות חיי.
כשסיימתי ללקט את הבגדים כל כך התעייפתי שידעתי שמכאן (מהבית שלי ) אני לא זזה לשום מטעים של כלום.
גם אם פתאום תהיה פריחת הדובדבנים ליד המושב שלי.
מאירה הגיעה ואני הכרזתי חגיגית שנשארות כאן!
במחשבה שניה הבגדים שלי והחצר שלי זה הכי אני וכאן אני הולכת להרגיש הכי בנוח.
התחלנו בשמלה של רוני בלוך חברתי .
שמלה שקיבלתי ממנה לפני יותר מעשור.
רוני הייתה המנחה שלי בהא הידיעה להרזיה לפני כ- 3 עשורים.
היה לנו קליק מידי והפכנו לחברות בנפש.
מעבר לכך שהיא זיהתה את היכולת שלי להנחות קבוצות ורכשתי בזכותה מקצוע שהעמיד אותי על הרגליים מכל הבחינות, רוני עברה איתי את כל מהפכות חיי.
בזכות העצות הפרקטיות של בעלה ספי בלוך ז"ל "איך להתנהג עם גברים",
הזוגיות שלי עם דויד שיבדל לחיים ארוכים הצליחה.
(הוא לא היה התומך היחיד אבל לא אכנס לסיפור בתוך סיפור כי נשאר כאן שבועיים).
אני מטורפת על הבגדים שלה. היא קונה פריטים מיוחדים שמתאימים רק לה.
היא לא מתחשבנת כמוני ויודעת בדיוק מה מתאים לה.
כשהיא נתנה לי את השמלה הזו ומדדתי אותה, הרגשתי מיליון דולר.
הרגשתי נשית וחתיכה בלי הרבה "רעש" של בגד.
ה-שמלה עם גזרת בייסיק מ-פשתן חום ובצוואר משובצות כמה אבני חן מפלסטיק.
נזכרתי שאת השמלה הזו לבשתי ביומולדת 60 שלי על הבמה כשהופעתי עם יהלי בפני הבנות.
אני אוהבת אותה כי היא מעצבת לי גוף נשי שאין לי בטבעי.
מה שהכי משמח אותי שהיא עדיין נסגרת אחרי יותר מעשור.
אמרתי למאירה שנפתח את הסשן עם שמלת הפשתן בעיקר בשביל לתחום עשר שנים.
כמו כן להביע את ההערכה שיש לי לרוני ולשמלה שנתנה לי.
ג'ינס, ג'ינס ועוד ג'ינס!
ההחלטה שלי הייתה שהג'ינס יהיה פריט ש-יוביל את הסשן הזה. מה שלא יהיה ומה שלא אנסה ל"הראות נהדר" עם בגד זה או אחר תמיד אני חוזרת לג'ינס שהוא אהבתי הגדולה.
הסיוט הגדול של אמא שלי ליזה ז"ל היה הג'ינס שלא נפרדתי ממנו נראה לי מכיתה ז' בערך. (נולדתי ב1951) ראיתי בויקיפדיה שבשנות ה50 הג'ינס שהיה במטרה הראשונית שלו בגד עבודה של קוטפי כותנה, נהיה פופולרי בקרב בני נוער.
בארץ היה סיפור להשיג אותו, נסענו לימאים בחיפה, נסענו ל"מבריחה" בתל אביב, השאלנו אחת מהשנייה, לפעמים ההשאלות היו איך שאומרים וואן וואי טיקט... נלחמנו עליהם כמו על זהב.
מאחר ואני כולי נראית "טום בוי" ג'ינס הוא הבגד שהכי הולם את גופי, ומאחר ואני גם באופי שלי נעה בין נשי לגברי אז בכלל.
הג'ינס הקרוע הזה נמצא באוסף הפרטי שלי כעשור, הוא בגזרת "בוי פרנד לייט" לא צמוד.
אני לא סובלת צמוד שמבליט לי את הישבן אני צריכה אויר בין הבגד לגוף שלי במיוחד בג'ינסים.
נעלי הספורט של רייצ'ל טובי. בצבע הלוטוס.
סוף סוף נעלי הספורט של רייצ'ל הקפיצו לי את הלוק הטוטאלי לגזעי יותר מאשר נעלי ספורט של המותגים שנהגתי לנעול לטיולים לחו"ל.
חולצה לבנה וג'ינס!
את החולצה הלבנה האיכותית הזו קיבלתי לאחרונה מרותי אפשטיין חברתי.
רותי מתלבשת בדומה לי, הג'ינס אצלה פריט מוביל וכל השאר מאד מתחלף.
יש לה בגדי איכות ופריטים שאני לא הייתי מעזה לרכוש מהקטע "החסכני" שלי.
בכל שבת כמעט היא מגיעה אלינו, אנחנו מכנים אותה "ילדה של שבת" שלנו. היא באה, עושה מה בראש שלה, משתלבת עם הבית והזרימה ופתאם היא נוסעת הביתה.
באחת השבתות רותי הביאה לי 2 חולצות לבנות מהליגה הלאומית. סוף סוף ירדתי 2 קילו וקצת, והנה הפלא ופלא החולצה הלבנה יושבת עלי נפלא.
בג'ינס וחולצה לבנה אני מרגישה מושלמת.
הנעליים של המעצבת רייצ'ל טובי, שחורות מבריקות ואיתור בירוק בקבוק מדליק.
אפודת עור של היוצרת מיקה בשן
את אפודת העור הזו קניתי לפני כ-25 שנים בשוק המקורה באשקלון.
השוק המקורה היה אז "מגרש השופינג הכי לוהט שלי" אלה היו שנים מאד קשות בלשון המעטה במובן הכלכלי שלי.
עזבתי את הבית, התחלתי מהתחלה של ההתחלה כמו מישהיא שסיימה צבא ממש עכשיו.
רק שהייתי אז בת 45 יותר או פחות עם 2 ילדים וסוג של רווקה/גרושה.
עברתי לגור באשקלון ועבדתי מבוקר עד לילה בכדי לקיים את עצמי.
הפורקן של השופינג היה קורה בשוק הזה .
יום שלישי אחד כשאני בריטואל הקבוע של סיבוב שוק, פגשתי אצל אחד הרוכלים את האפודה הזו שהיא כולה עור
בעלת גזרה מהממת של המעצבת מיקה בשן.
איך אני יודעת שזה שלה? מיקה דאגה שהמיתוג שלה יהיה תפור בתוך האפודה כך שאי אפשר להסיר אותו.
האפודה הוצגה במחיר 100 ש"ח.
עבור פריט של המעצבת זה גרוש וחצי, כמחיר בשוק של 5 ש"ח וקצת יותר זה המון כסף.
החזקתי בה ואמרתי לעצמי: אם לא תקחי אותה את תבכי על זה, אני מכירה אותך!!!
מאז ועד היום בכל חורף לבשתי את האפודה הזו בעיקר עם ג'ינס וחולצת ביסיק לבנה מכופתרת והרגשתי שזה הבגד החורפי הכי הכי עבורי.
כאן הצטלמי איתה ככה בלי כלום בשביל הקטע.
נעליים מדגם רנה של המעצבת ריי'צל טובי.
קצת מראה "סקסי" לא יהרוג אותי!
אני אוספת פריטים כמו ה"פרווה המדומה" הלבנה שנרכשה לטובת יום צילום בסטודיו.
בסטודיו הצטלמתי איתה טופלס ומאחור.
היה לי ויז'ן סקסי שרציתי לתעד.
אני משוגעת על גב נשי מעוצב היטב.
לצערי שלי לא כזה אבל חלק ממנו אני מחבבת.
את בגד הגוף עשוי תחרה שחורה קניתי לפני 30 שנים והוא זה שצריך לבצבץ פה ושם כשיש מחשוף גדול, או לאסוף אותי ולהוריד בויז'ואל 2 ס"מ.
כמובן שאשבור עם נעליים כמו נעלי המטיילים האלה שלא קשורות בכלל...
כזו אני, שוברת מוסכמות מהסוג הזה.
שוברת כללים, יש לי סגנון שלא קשור לכלום חוץ מלעצמי.
בלייזר שחור פריט חובה חורף/קיץ/סתיו/אביב.
כל חיי בלייזר שחור מבד נופל ולא נוקשה פריט חובה בארון.
אני הכי אוהבת אותו עם חולצה לבנה וג'ינס.
הפעם הוא זרם לי עם התחרה השחורה ונעלי העבודה.
נכנסנו למחסן במתחם שלנו.
זה המראה הכי מסודר של המחסן.
החיים לא בזבל, אבל זו הייתה הזדמנות לראות מה זורקים אצלנו???
לפעמים אני יכולה למצוא איזה פריט חשוב לי שמיש-הם חשבו שראוי למיחזור או השלכה לפח.
הג'קט הלבן של סאלי אהובתי!
כשאני מקבלת מסאלי צ'פראק חברתי האהובה שהיא הכל בשבילי, פריט לבוש אני שומרת אותו עשרות שנים.
מדי פעם כשהייתה מסדרת את הארונות שלה, היתה מכינה לי ערמה או לחילופין הייתה קוראת לי גם כשלא נכחה בבית ומאפשרת לי לבחור פריטים כמו בחנות ממתקים.
הג'קט הלבן הזה מאחור מוצמדות לו שתי כנפיים בלבן.
סאלי היתה בשנים הראשונות שעזבתי את הבית סוג של מלאך ששמר לי על השפיות.
סאלי אשקלונית, היינו נפגשות מדי בוקר לצעידה על הטיילת בה נהגנו לאוורר את החיים שלנו.
היא מעצבת פנים מהשורה הראשונה, היא סטייליסטית מלידה, היא יודעת הכל עוד לפני גוגל.
אני מעריצה שלה ואותה.
כן ,כן ומחבקת כל פריט לבוש שהיא מעבירה אלי מהארון שלה.
החולצה השחורה בדגם וינטאג'י
זה עוד פריט לבוש שנמצא בארון שלי הרבה שנים. המראה המיושן המעוצב שלו עשה לי את זה.
אני לא אפרד ממנה בחיים, ואני מאושרת שה - 2 קילו שהעפתי מעצמי עזרו לה להסגר בנוחות עלי.
כמובן אחת כמוני תלך איתה רק עם ג'ינס מדליק כי ככה היא באה לי טוב עם הטיפוס שאני.
קלוז'ר של יום כייפי שכזה.
אולי זה ישמע שאני מתנשאת אבל ממש לא.
אני שבעת צילומים, אני מצטלמת מספר שנים אך ורק אצל מאירה גוראי רז חברתי.
גם בחיבורים שלנו האישיים וגם מדגמנת לבוטיק רייצ'ל כפרנסה טובה.
וכל פעם ממש בכל פעם אני נהנית מחדש כאילו לא עשיתי זאת מעולם.
הצילום הזה העבורי הוא חוויה משולשת.
לפני, תוך כדי והמון אחרי.
החיבור עם מאירה שרגישה אלי ולשגעונות שלי, ותאמינו לי אני לא פשוטה,
הוא כמו טיפול עבורי.
סיימנו את הסשן אמרתי לה בואי ניסע לשומקום.
ככה הכי טוב לי, במיוחד בתקופה הזו שאין לי ספונטניות.
כל דבר מלווה במחשבה תחילה בשל המגפה המשתוללת.
נסענו למטעים באזור גברעם, אחר כך לחוף זיקים, שם הזמנתי אותנו לסלט ירקות ואדממה.
ומשם נסענו לחוף ניצנים לשקיעה.
אנחנו משתוללות יחד בלי גבולות, שרות, מצטלמות, מדברות, רוקדות.
לא רואות אף אחדים ממטר.
אנשים עוברים בחוף מסתכלים עלינו שרות ומחייכים.
סרטון של פרץ שירה מצרפת כאן.
ממליצה על חוויה כזו עם מאירה גוראי רז בחם גדול.
נייד מאירה: 0526443424.
הפעם לא הזכרתי את העגילים שלי שברור שהם הותאמו לסטיילינג.
רוצה הנחה? דברי איתי אירית: 0523611516
הגעת לכאן?
למטה אפשר להגיב ממש אשמח לשמוע אותך.
באהבה גדולה ושנה נהדרת
שלך אירית.
Comments