אני שוב ניגשת לאודישן של מבוגרת בת 70.

נדרשתי לאחרונה לשלוח אודישנים לדמות אשה מבוגרת.

בכולם קיבלתי סרוב.

הסיבה היתה:

את לא נראית מספיק מבוגרת...

חחחחח

מצד אחד מחמאה מצד שני רציתי לעבוד...

מנסה היום להתקבל שוב רגע לפני קבלת תפקיד ראשי בסרט חיי

"אירית דגמי בת 70".

(מקווה שהפעם אני עוברת מסך).

רזומה/קורות חיים/C.V - מגישה אירית דגמי

פרטים אישיים:

אירית דגמי

ילידת 05 לאוקטובר 195‪1

אני בכיתה א

השכלה: לא משנה

צבא: שרתי בנח"ל, במהלך השרות עבדתי: בקטיף עגבניות, מלפפונים, רפתנית, פרדסנית,

מטפלת בבית הילדים, עובדת מטבח ועוד.

עבודות לפרנסתי: מגוונות.

למשל: פקידה, מנהלת חשבונות סוג לא משהו, מנקה, טיפול בילד בארצות הברית, סידור עיתונים בסופר, שיווק חומרי יצירה לגיל הרך, תכשיטים כ-מעצבת ומשווקת, מנחת קבוצות להרזיה, שחקנית, שותפה ב-"סשןפשןמאירית", בעלת העסק העגילים של אירית דגמי, דוגמנית בגיל השלישי.

מצב משפחתי ורקע על המשפחה:

אמא לשניים בת יהלי בת 44 ובן רנן בן 39. שיהיו לי בריאים ויקטרו פחות.

סבתא לשניים טפו טפו ברי וגוני מעניקי חיים ואנרגיה.

חותנת לאחד: מישה ממוצא רוסי אנחנו מחוברים על "ברטרים"

למשל: שומרת על הנכד והוא מסדר לי את המחשב.

זוגיות: פרק ב' עם דויד אבני שיהיה לי בריא.

גרושה של אבי דגמי גם שיהיה לי בריא.

יהלי, אני, רנן והאקס שלי אבי.

ברי, יהלי, מישה וגוני

דויד ואני צילום מאירה גוראי רז

כאן כולנו בהרכב מלא בלי "מסכות" ככה מתוך החיים סלפיז ושגעת ביחד.

תכונות מאפיינות חיוביות: חיי ותני לחיות, פרגני ככל יכולתך, אוהבת לצחוק ולהצחיק.

תכונות מאפיינות שונות: קצרת סבלנות ל: נודניקיות, לקוטריות, לכאלה שמדברות רק על עצמן והרבה, לקמצניות, ולאלה שמסבירות למה הן לא אוהבות ל...

בילויים בהעדפה: אוהבת לטייל בארץ, בטבע, לסע ולגלות מקומות חדשים בעצמי לא שאומרים לי לאן כדאי לי לסע כי יש שם עץ יפה לצלם, לדבר עם המון נשים וגברים בדרך שיספרו לי משהו חדש שעדיין לא שמעתי, אוכל פשוט בלי פוזות, לישון במקומות קטנים ולא פלצניים.

להיפגש עם חברות טובות להרבה שעות בלי להסתכל על השעון להשאר איתן עד שחייבות לחזור הביתה.

בילויים לא רצויים: חו"ל, לא סובלת שדות תעופה, לא לפני ובטח לא אחרי.

מקומות מלוקקים שאין בהם נשמה של אנשים, כאלה מקומות שעוצבו בכדי להרשים אותי.

מוסיקה: ישראלית מגוונת ישנה וחדשה, מזרחית, רעשנית ושקטה

מוסיקה באנגלית, בצרפתית נוסטלגית ועכשווית.

מוסיקת עולם כל השפות.

כל מה שמנגן ושר ונעים לי באוזניים.

סרטים: דוקו, דרמות על מערכות יחסים לא קיצ'יות, סרטים צרפתיים ואנגלים.

בשנים האחרונות אוהבת סרטים ישראלים וסדרות ישראליות.

מאז הקורונה סדרות טורקיות.

סרטים פולחניים עבורי: צלילי המוסיקה, אשה יפה וכאלה...

חוגים: לא אוהבת להיות בשום חוג מהסיבה שההתחייבות להתייצב באותו יום באותה שעה הורגת אותי...

מה למדתי עד היום הזה ויכולה להשאיר לעולם כהצעות ייעול?

---

עשרת הדברות שלי!

1. לא נותנת עצות, פתרונות, או מביעה את דעתי אלא אם נשאלתי על כך.

2.מרבה לחייך גם בלי סיבה מיוחדת.

3.אוכלת במידה ושומרת על גופי ההשמנה משפיעה על חיי ועל הדימוי העצמי שלי.

4.מכבדת את הכסף שלי וקונה במחשבה תחילה, עומדת בזה עד שמתעוררת החולשה שלי לגאדג"טים, ובשמים. במגרש הזה לא זוכרת מי אני ומה אני.

5.מקשיבה למי שמדברים אלי ומאפשרת להם לסיים עד המילה האחרונה. יש המון ללמוד מכל אחד כולל ילדים קטנים, לא שולפת תשובות מהמותן, חושבת רגע אם באמת יש לי משהו מועיל לענות.

6.נפגשת רק אם הפגישה באמת משמעותית לי. לא מתארחת בקלות בשומקום רק בשביל להיות ולהגיד הייתי אצל אלה ואלה.

7.הילדים והנכדים שלי הם אכן עולמי אבל לא שוכחת ש-אני הייתי שם קודם, יודעת להבחין איפה הנתינה שלי פוגעת בי ועוצרת שם.

8. כל מה שעולה בראשי ליצור ולעשות עושה מבלי לחשוב מה יגידו או איך זה יתפס. לא שואלת אם זה "משתלם" לי לעשות את זה ומה יצא לי מזה.

9.אוהבת את השגרה שלי ומעריכה אותה מאד מהצעידה שלי בבוקר בשדות ועד בכלל למרות שאני המון בבית בשנתיים האחרונות ואוהבת כל דקה בו.

10. ארוחות יום שישי עם המשפחה הגרעינית (מה שהקורונה לימדה אותי) הרגעים הכי קסומים בחיי למרות שפה ושם אנחנו מגיעים עם ה"מיטב" שלנו . לא מחפשת שלם ומושלם רוצה אותנטיות וכשיש אותה הכל מושלם בעיניי.

---

משהו על החיים שלי!

הצלחתי בתחומים שונים כנגד כל הסיכויים שהם פחות או יותר מבוססים על מוסכמות חברתיות.

1. כאשה המתקרבת לגיל 70, בעבר גובה 1.60, היום אולי 1.55, קמטים, שיער מאפיר, מתאפרת מעט.

גבות ושיניים לא ממש שלי.

למרות זאת ואף על פי כן, הפכתי לדוגמנית הבית של בוטיק רייצ'ל בבעלותה של

רייצ'ל טובי שמאמינה בי ובצלמת המיוחדת שמצלמת אותי מאירה גוראי רז.

2. הציון שכיכב אצלי בתעודות היה 4 מתוך 10.

אפילו בדקדוק וספרות הייתי שלילית...

נזרקתי מבית הספר התיכון ה"נחשב" כבר בכיתה ט'.

נשארתי כיתה וסיימתי י' כיתות בבית ספר לפקידות.

מזה 7 שנים אני נחשבת לבלוגרית מוערכת.

עדיין סימני ה"פיסוק" שלי לא ממש עומדים במקום,

אף על פי כן ולמרות הכל יש לי המון עוקבות מבורכות. כמו כן

דף הפייסבוק שלי והפוסטים בו שוקקי חיים טפו טפו.

3. מתמטיקה תזכירו לי רגע, מה זה? לא הבנתי כלום... למרות זאת ואף על פי כן,

הצלחתי להקים את "העגילים של אירית דגמי" עסק כלכלי שמניב הכנסות טפו טפו.

4. ב"תעשיה" לא היה שמץ או סיכוי קלוש שאקבל תפקיד בהצגה או בסרט כי מעולם לא למדתי משחק.

למרות זאת ואף על פי כן, יזמתי את כתיבת טיפול 10,000 מופע קומי של יהלי ושלי ורצנו איתו 8 שנים

כולל קורונה מופעי קפסולות.

בתאטרון הסמטה הופענו 7 שנים.

הגיגים

אני שייכת לדור שחונך להיות הכי טוב שאפשר. ההורים שלנו רצו להעניק לנו את החינוך הכי טוב

וש-נגשים מה שלחלקם לא צלח.

הוריי ביקשו שאלמד ואוציא לפחות תעודה של מורה.

איך אני יכולה להיות מורה כשאני בקושי מצליחה להיות תלמידה?

הרושם היחיד שאני מסוגלת להביא עם כל כולי הוא להיות אותנטית!

לפעמים אני מבחינה בגבות מתרוממות, שלא לדבר על כך שככל שאני מתבגרת, הדיבור נשאר אותו דבר

אך נפער פער גדול וחוסר סינכרון בין השיער הכסוף למילים היוצאות מפי.

* הערה: אותנטיות להבדיל מבוטות (לפעמים אנשים לא מבינים שיש הבדל אז מנצלת את המקום להערה)

אותנטיות תביאי את עצמך ואת מי שאת בלי מסכות (לא קשור לקורונה).

בוטות זה כשהפרט פולש לתחום הפרטי של הזולת ומרשה לעצמו לבקר ו/או לומר דברים כראות עיניו מבלי שביקש רשות לכך מהזולת.

איך אני מסכמת את העשור של בין 60 ל-70

עשיתי, עשיתי ועשיתי.

כל מה שעשיתי אהבתי.

לא הסתכלתי על השעון ועל הימים החולפים ביעף.

עשיתי כדי להנות מהתהליכים של כל פרוייקט שהקמתי.

פגשתי אלפי נשים וקצת גברים שעשו לי עניין בחיים.

לפעמים זמני לפעמים משהו שנשאר עד היום הזה וזכיתי.

ניתקתי קשרים רבים שהפסיקו להיות משמעותיים לגביי.

הבנתי שאין לי יותר מקום של בערך, כאילו כזה...

תודות

תודה לעולם הדיגיטלי המפותח שזכיתי לחיות בתקופתו והביאני עד הלום.

תודה ל"וויז" שבלעדיה לא הייתי מגיעה לשום יעד. אוהבת אותך עד עמקי נישמתי.

דעי לך וויז יקרה שבכל נסיעה אני מסתכלת על דויד בן זוגי בעיניים של מאהבת ואומרת לו:

ממי תגיד לי מה היינו עושים בלעדיה? לאן היינו מגיעים?

ואיך בזכותה אנחנו לא מתווכחים על שטויות.

תודה לאתר שלי העגילים של אירית דגמי אשר מפרנס אותי בכבוד ומאפשר לי

תעסוקה נאותה בתנאים נפלאים.

תודה לכשרון הטבעי שלי שניחנתי בו להתחבר בשתי דקות ל: א - נשים וליצור קשרי אמת

מעניינים וכייפיים.

משפט המחץ שלי לגיל 70!

חייכי ככל יכולתך בכל רגע נתון בחייך!

צילום מאירה גוראי רז

שואלת למה?

מוזמנת לפוסט הזה: לחצי כאן

"יום אחד התחלתי לחייך"

שיר שאני בוחרת לצרף לפוסט הזה:

לקט של שירי שנות ה-70 שהם בהחלט פרץ נוסטלגי.

דגם שעיצבתי לכבוד יומולדת 70 שלי: שחור, לבן ואפור.

אלה החיים שלי גם, גם וגם.

אני באופנה נכון לימים אלה בתקופת השחור לבן בעיקר.

גם במסיבה שלי אלבש שחור ולבן.

בבקשה אם אתן אוהבות אותי!

יש לי בקשה אחת

אל תגידו לי בחיים,

את ממציאה את עצמך כל פעם מחדש!!!

זה פוגע בי. אני לא ממציאה, אני יוזמת פרוייקטים מפרנסים,

או חברתיים בעלי משמעות בחיי.

שלך אירית.