שלום לך שנת 2024 השנה שהביאה אותנו אל פי תהום.
בחגי תשרי, אנחנו נוהגים להפרד מ-שנה אחת ולברך את הבאה אחריה.
רגע לפני שעזבת כתבתי את הפוסט הזה:
2024 יקרה משהו קטן ממני אליך באישי!
השנה, ממש בתחילת השנה, נשאתי תפילה כמו כולם – ביקשתי שנה של:
ברכה, בריאות, פרנסה, שלום ואהבה.
אבל את, "שנת 2024" במקום זה המשכת את סוף שנת 23 והבאת עלינו כאב שאין מילים לתאר שכמותו.
היית השנה המאכזבת ביותר בחיי!
אחרי 72 שנות חיים מלאים (כבר נהייתי בת 73) – אשר בחלקן אכלתי מרורים, אבל, ידעתי להתמודד – הפעם הצלחת להטיח אותי לקרקע בעוצמה שלא חוויתי מעולם.
ב"אדיבותך" הרגשתי: פגיעה כואבת, מפתיעה, מאכזבת, כזו שגוררת אחריה תחושת השפלה ואובדן שליטה מוחלט.
היינו בעיצומם של חגי ישראל, רגעי קדושה והודיה, ובאת וסחפת אותנו לגיהינום.
ביקשנו ממך רחמים, התפללנו, ברכנו, ביקשנו סליחה, ובמקום לסלוח לנו ולחמול אותנו ולנו, מצאנו את עצמנו בתוך רצף אירועים מפלצתי שלא נגמר.
מאות משפחות של חטופים וחטופות אשר חלק גדול מהם לא שבו עדיין.
(עדיין הכוונה ממש ביום הזה שאני כותבת ומקווה שישובו לביתם עכשיוווו!)
משפחות שכולות שאין מילים לנחם.
לוחמים ולוחמות שממשיכים להגן בגבורה על מה שנשאר.
עם שלם, קרוע בתוכו, ולא מצליח למצוא את הדרך לאחדות ומחפש את הדרך לתקווה ולתקומה.
2024, אני רוצה לומר לך טוב שאת סוף סוף עוזבת אותנו,
לי את מותירה חור בלב.
והמון שאלות שאין להן תשובות.
אבל!!!
למרות הכל, אנחנו כאן.
אנחנו נישאר כאן.
נילחם כדי להחזיר את כל יקירינו הביתה,
נמשיך לנסות לאחות את הקרעים שבתוכנו,
ונמצא בתוכנו את הכוחות להאמין שיש עתיד טוב יותר.
מה- 24 לאוקטובר 24 נותרו כ-חודשיים וקצת לפרידה שלי מהשנה האזרחית שתסתיים ב31/12/24.
אני בוחרת להסתכל לאחור ובכל זאת להודות למספר מהלכים/ פרויקטים/ ארועים והתרחשויות שזכיתי בהם/בהן למרות הכל ואף על פי כן.
כמו עסקים רבים אחרים בארץ, כל עיסוקיי שהם:
נעצרו/נדמו בבת אחת לתקופה מאד ממושכת.
הכתיבה שלי ברשתות עצרה גם היא מתוך תחושת אי נעימות והזדהות עם האסון הנורא שפקד את החברה הישראלית בשל העובדה שהחטופים והחטופות נמצאים עדיין בעזה (גם ברגע זה בו אני כותבת), ובשל האובדן הגדול של לוחמים ולוחמות אשר מקריבים את חייהם/הן למעננו.
היה מאד קשה לפרוץ את מחסום האי נעימות ולחזור לתפקד.
ה"חברה הישראלית" התגלתה בתקופה הזו בגדולתה ובאחריותה.
ופתאום בסוף חודש נובמבר 23 הזמינו את יהלי ואותי להופיע בגבעת עדה עם המופע הקומי המשותף שלנו:
"אמא ובת לא לנסות בבית".
נסעתי להופיע בתחושה מעורבת...
מצד אחד קיים בי צורך עז להתפרנס ולנסות להמשיך לחיות.
ומצד שני מה הסיפור???
ימים קשים מנשוא ואני מככבת ב- "מופע קומי" ???
ממש לא מתאים...
ככה בתחושה הזו עליתי לבמה ומתוך הוקרת תודה ענקית לאסנת בר ורזי ישראלי שטרחו ועמלו כנגד כל הסיכויים למלא את האולם בגבעת עדה באנשים שבאו לפרגן בגדול, ולהרים לנו, נתנו
"פייט של החיים".
מתוך המופע הזה נולדו עוד מספר מופעים באזור כמו: ב-זיכרון יעקב, ב-מועצה אזורית אלונה, ב-חיפה ועוד...
לאט לאט הגיעו פה ושם קבוצות שבאו ממש במטרה
לפרנס אותי בכוכב מיכאל
ולהנות מ-האירוח הביתי שלי שנקרא
"סובב אירית".
לקוחות ותיקות שלי ולקוחות חדשות הרימו לי והחלו לרכוש את
"העגילים של אירית דגמי"
לקט מתוך קולקציית חורף 2024-25
לקח זמן עד שחזרתי להצטלם ולדגמן את הבגדים המהממים של "בוטיק רייצ'ל" ויצמן 25 נס ציונה.
צילמה אותי רייצ'ל טובי.
Comments