top of page

יום אחד התחלתי לחייך

לפני כמה שנים התחלנו מאירה ואני לפתח את ה"סשןפשןמאירית" שלנו שהתחיל בשדות כוכב מיכאל,

המושב בו אני גרה, והמשיך למקומות מדהימים בארץ כשאני מובילה ללוקיישנים, אני המצולמת

ומאירה המצלמת/ הצלמת והעורכת את התמונות.

לא חשבתי שנגיע לשלב כזה שאני אוהב להצטלם ושאהיה מרוצה מעצמי.


מהר מאד הבנתי דרך השתקפות דמותי בתמונות שאם לא אתחיל לחייך גם לא אמשיך להצטלם.

יום אחד אמרתי למאירה: אני חייבת לחייך...

מאירה ענתה לי : אז תחייכי

אז אמרתי: איך??? אבל זה לא יוצא לי סתם ככה...

אז היא אמרה: תעשי כאילו... את שחקנית לא???

אז אמרתי : זה נראה לי מלאכותי וזה יהיה הרבה יותר גרוע מאשר לא לחייך.

מאירה גוראי רז ואירית דגמי מצולמות אוכלות אבטיחים מפלסטיק.
אחרי השיחה של איך אחייך? אכלנו אבטיחים. סלפי מאירה ואני


פה ושם התחלתי לעשות את עצמי מחייכת...

זו היתה פעולה כל כך מאולצת שגרמה לשתינו לפרצי צחוק מטורפים וכשהיינו נרגעות מהפרץ,

היו באים חיוכים של אפטר צחוק ויחד עם זה באו הצילומים הטובים.

 אירית דגמי מצולמת בחצר הבית בכוכב מיכאל צילום מאירה גוראי רז.
בחצר שלי צילום מאירה גוראי רז.

אירית דגמי מדגמנת לבוטיק רייצ'ל עגילים קריסטל שקוף צילום מאירה קוראי רז.
מדגמנת לבוטיק רייצ'ל צילום מאירה גוראי רז.

אירית דגמי מדגמנת בתשינסטה, עונדת שרשרת טל דדון וצילום מאירה גוראי רז.
.מדגמנת לבתשינסטה ועונדת את השרשרת של טל דדון. צילום מאירה גוראי רז


תמיד קינאתי באנשים האלה שמותחים את הפרצוף ויוצא להם חיוך יפה ובקלות.

אני גדלתי עם כל כך הרבה רגשי נחיתות בכל הקשור למראה החיצוני שלי והדגש היה על כך

שאם אחייך אהיה מכוערת עוד יותר.

(לא יודעת למה החלטתי ככה אבל עובדה).

חיוך של אשה.

מאז שהתחלתי לזייף גם התחלתי לשים לב להתנהגות הסביבה שלי.

ראיתי ששכבת הגיל שלי 60 פלוס רובם אוהבים לשדר רצינות.

חיוך סתמי אולי יגרום להם להתפס כ- "דבילים", חסרי אישיות ולא רציניים.



אשה רצינית
WIX צילום מתוך הגלריה של

מאז שהתחלתי לזייף את החיוך שלי הוא הפך ליותר ויותר אמיתי, וגם משך אלי את האנשים הנכונים.

בזכות החיוך הצלחתי ליצור קשרים חדשים נפלאים עם נשים יוצרות, אמניות, נשים שיש להן SAY בכל הגילאים. ומאז חיי מלאים בתוכן איכותי שמבוסס על מערכות היחסים בינינו.