במשך שנה שלמה עברתי תהליך של השלת 30 ק"ג מגופי.
הייתי אז בת ארבעים + לא הבנתי איך זה קורה…
למי שנמצאת בהכחשה כה עמוקה כמוני נדרש זמן להבין את ההרזיה.
איך אני יכולה להבין הרזיה כשעדיין לא הבנתי שאני שמנה?
כשהתחלתי את התהליך אמרתי למנחה שלי דה-אז וחברתי לחיים כיום רוני בלוך:
תראי רוני אני לא שמנה… אצלי הכל שרירים…ויש לי אולי 7 ק"ג להוריד ואני מסודרת!
ראיתי שהיא מסתכלת עלי מה שנקרא "לא משהו" לא הבנתי מה פשר המבט שלה…
ביום בו התחלתי לקחת אחריות על ה "צלחת" שלי ובחרתי את סוגי המזון שמקדמים הרזייה,
התחיל ה"נס". עברו מעל 20 שנים מאז ואני ממשיכה להתמודד ולייצר מוטיבציה וכוח נפשי.
אני מגייסת מדי יום את רצוני השפוי והידע שלי לשמר את ההישג.
אני יודעת להסתדר בכל מקום אליו אגיע ויהיו הפיתויים באשר יהיו,
בזכות המצרך היקר הזה שנקרא "איזון ושפיות".
אני "בחרתי" לא לחנך את הסובבים אותי.
איך אמרתי שנים כשהנחתי מרזות אחרות?
"אני לא משרד החינוך! אני רק משרד ההסברה"!
לעשות שינוי קיצוני כזה ולשרוד אותו
מעל שני עשורים יש בו מהכדאיות
מעבר למראה המשופר.
מי שמשמרת שינוי חייבת לזהות בונוסים נוספים למראה.
נשים שמנות לאחר שרזו מתלהבות בדרך כלל ממחיאות הכפיים
כ-שנתיים, ואח"כ רוצות ורצות לאכול.
הבנתי די מהר שאני אמורה למצוא בונוסים מתגמלים בתהליך מעבר למראה החיצוני
כמו:
בטחון עצמי (למרות גילי המתבגר),
מיקוד חשיבה,
אסרטיביות,
לדעת לבחור בין עיקר לטפל,
סבלנות,
יצירתיות, ועוד…
בהעדר אלה לא יכולתי לשמר את ההישג המספרי.
אני עוקבת אחר העולם המודרני אשר ממציא את עצמו מחדש בכל רגע נתון בתחום הגסטרונומי.
אני לא משוויצה ולא מתנשאת וגם לא צדקת גדולה. אפילו לא שכחתי שהכל טעים,
ובעיקר מספק באופן מיידי את ה"נשמה שלנו" (ביטוי של שמנות בעיקר).
גם לא שכחתי שכולנו אוהבות לדבר על: מתכונים,דיאטות והרזיה.
יש לי תגלית בשבילכן:
אין את שניהם יחד ויהי מה.
אי אפשר גם לאכול הכל וגם להשאר במשקל אידיאלי.
אלה שאומרות שהן אוכלות מה שרוצות ולא קורה להן כלום …
תסמכו עלי אין חיה כזאת!!!
הרבה שנים אני מתבוננת בנשים סביבי ששומרות על עצמן ולא חוזרות להשמין
בהערצה גדולה ואני יודעת שזה לא מובן מאליו.
אין ספק שהן משקיעות בזה.
כשסיימתי לעבוד כמנחת קבוצות אחרי 20 שנים.
אספתי את כל הידע שלי שנצבר בשני העשורים האלה וכתבתי
הרצגת (הרצאה+מצגת) שנקראת:
"אני כבר לא אוכלת את כל הצ'ק"
הסלוגן הזה נשען על סיפור לדוגמא שנהגתי לספר על עצמי מהעבר.
כשהייתי מגיעה ל"אולם שמחות" לא עניין אותי אם זו מסיבת בר /בת מיצווה, ברית / בריתה, או חתונה.
הייתי רצה ל"בופה" של תחילת הערב נדחפת בין הראשונים (אלה שבאים מרחוק)
ומתחילה לאכול את סכום הצ'ק ש-שלשלתי לכספת חמש דקות קודם לכן.
עד סוף הערב תמיד הייתי מספיקה לאכול את כולו.
היום בצעידת הבוקר שלי חשבתי שאני לא ממש "עושה ספורט", אני די מתנהלת לאיטי.
אני עוצרת לצלם, צועדת יחסית לאט ובכל זאת צועדת עשרות שנים ושומרת עשרות שנים.
מה זה אומר?
זה אומר ש-לי מתאים ככה.
אני מעדיפה להשקיע באכילה נכונה, הן מבחינת בחירת המזון והן מבחינה כמותית.
פעם לימדו אותי שחשוב לעשות פעילות גופנית שניתן לחזור עליה מדי יום ולא אגרסיבית מדי.
אכן אני נושקת ל-70 ומבצעת את אותה פעילות מדי בוקר עשרות שנים.
ואם רגע אנחת במציאות של היום נובמבר 2020 (ימי קורונה)
אז אין לנו "אולמי" אין לנו "שמחות גדולות" ואין לנו
צ'קים.
כבר מזמן שבכניסה ל"אולמי" חיכו לנו כספומטים וגיהצנו בהם את הויזות שלנו.
עכשיו יש לנו ביט ופייבוקס.
אנחנו בעיקר משמינות בבתים שלנו,
בעזרת הכוס קפה שלא עובר לנו בלי "עוגה טובה".
שם המשחק בחירה, מחשבה ותכנון.
בהצלחה לכולנו.
בוחרת את השיר:
Change The World
מבצע Eric Clapton
Writers:
Tommy Sims, Wayne Kirkpatrick, Gordon Kennedy
קטע מתוך השיר:
That I can change the world
I would be the sunlight in your universe
You will think my love was really something good
Baby if I could change the world
אריק קלפטון יכול לשיר מה שהוא רוצה.
שיר קסום בעיניי, בעניין לשנות את העולם, אני לא הצלחתי, אבל נכון לרגע זה הצלחתי לשנות משהו אצל עצמי.
לכו על זה.
שלכן אירית.
Comentários