top of page

סוכות ומדבר מזכירים לי את: ארבע וחצי השנים שגרנו ב"אופירה" (שארם-אה-שיח')

יהלי הבת שלנו שהיום בת 43 היתה אז בת חצי שנה.

האקס שלי אבי קיבל תפקיד במרחב שלמה, ונאלצנו

להעתיק את מקום מגורינו מראשון לציון ל-אופירה אז, וכיום חזרה לשמה המקורי : שארם אה שיח'.

לא יכולתי לאחל לעצמי גן עדן מושלם יותר מהמקום הזה שהיה נטול כמעט כל דבר.

זה לא דמה לשום צורת חיים אבל היה שם הכל.


עברנו לדירה בשיכון קטנטן במעלה אופירה ובמרחק הליכה ביום לא חם יכולתי להגיע לחוף מהמם שנקרא ראס אום סיד.

בסופי שבוע עמד לרשותנו ג'יפ צבאי שאיתו נסענו לחופים הכי סקסיים שראיתי מאודי וראיתי כמה בחיי.

ארבע שנים של טירוף חושים במקום חברתי, בקהילה מדליקה שכל אחד ואחת היו טיפוסים.

סוכה היתה הבית השני שלנו בכל פעם שירדנו לחוף הים.

באפריל 1982 חל הפינוי, קדמו לו כשנתיים של ארועים פחות נעימים, ואפשר לומר שהפינוי באופירה התנהל בצורה מכובדת ושקטה.

זכיתי לחיות במקום הכי יפה בעולם, וזכיתי לגדל את יהלי בטבע הכי ראשוני ולא צפוי מבחינתי.

לאחרונה ראינו שוב לחיצות ידיים של אמריקה,ישראל ואיחוד האמירויות ובחריין.

לא דמיינו אז ב-1982 שיקרה כדבר הזה.

גם שלום עם מצריים היה בלתי נתפס ועובדה.

צילומים באדיבות: דני הררי, הווארד רוזנשטיין, ודויד גלנוס.









אני בוחרת בשיר שמתאים לי לחג הזה במיוחד סוכות ללא אושפיזין בשל הקורונה

ובכל זאת שיר שמדבר על תופעת האירוח הארצישראלית שלנו,

כתבה והלחינה נעמי שמר לכבוד 10 שנות קיום להקת "הכל עובר חביבי"

(גם השם הזה מתאים לי היום כסיסמא עתידית)

שיר "האורח" אשר מוזמן לבא ולהשתלב איתנו כאן...



האורח

מילים ולחן: נעמי שמר




אם בשער יש אורח

שנחת מעבר ים

מה נציע לאורח

בבואו משם?


טנא ירוק, פרח לבן

יין אדום, פת במלח

זה מה שיש

שב איתנו כאן.