שלוש חברות יצאו לדרך בים בם בום.

הפעם בשונה מתמיד, אני מארחת בבלוג שלי שתי יוצרות בבת אחת. שתי הנשים שאתן הולכות להכיר אחת שמה לאה פסי אבן והשניה עליזה גוטמן שתיהן ואני הכרנו ברשת.

משהו מאד מיוחד התרחש בהכרות הזו, יש מצב שזה הניסיון שלי כתוצאה מה"מייל אייג'" שצברתי ברשת, או פשוט קוראים לזה "מזל".

כמארחת אני בוחרת להיות מנומסת ומאפשרת להן להציג את עצמן לפניי כל אחת בדרך שלה.

מחכה לכן בסוף למטה.

קבלו אותן!

לאה פסי אבן,

LIKA MIA, Leather Design

צילום יולי יודוביץ

לפני מספר חודשים רכשתי מאירית זוג עגילים. נתקלתי בה בפייסבוק, קניתי, הגיע מהר, ממש אהבתי ודי לא נפרדתי מהם.

אחרי מספר חודשים, שדרגתי את האתר שלי, בניתי חנות ותוך כדי שוטטות בעבודות של דפנה לוי שעשתה בשבילי את העבודה, נתקלתי באתר של אירית, הסתכלתי ואהבתי. לא זוכרת מה היה סדר הדברים, אבל דבר הוביל לדבר ורציתי לשאול אותה משהו, כתבתי לה, שאלתי אם אפשר לדבר, ודיברנו, שיחה ארוכה, בה גילינו שיש לנו הרבה מהמשותף. האמת מאז לא הפסקנו לדבר.

כמה מילים עלי.

כיום אני מעצבת תיקי עור ואקססוריז. כל חיי עסקתי בעיצוב ואומנות אבל לקח לי המון שנים להביא את זה לקדמת הבמה. תמיד חשבתי שזה לא מספיק חשוב כדי להקדיש לזה את כל תשומת הלב. לפני כשמונה שנים ירדתי מגלגל הענק, הילדים בגרו ועזבו את הבית, עבודתי כשכירה הסתיימה לה פתאום ולא התאים לי כבר העולם הזה, הרגשתי שהגיע הזמן שלי, שבא לי לעשות מה שאני אוהבת. התגלגלתי לעיצוב בעור ונפתח בפני עולם חדש ומרתק. נמשכתי למגוון הטקסטורות והצבעים, היריעות הגדולות ריתקו אותי וכשראיתי כזאת שאהבתי, דמיינתי אילו תיקים אצור ממנה. לעיתים התהליך שונה, אני רואה עור יפה, צריכה שיהיה בתיבת העפרונות צבעוניים שלי, ואז יום אחד צץ לו רעיון במוחי הקודח לעיצוב חדש והעור הזה מתאים בדיוק! ככה זה גם עם אבזמים מיוחדים, שרשרות, ותחרות שאני אוהבת לשלב בעבודות שלי.

בעברי, עסקתי שנים רבות במחקר מדעי, והאהבה למחקר לא עזבה אותי מעולם. כשיש לי רעיון בראש לתיק ואני לא יודעת איך להפוך את העיצוב לגזרה, אני מוצאת את עצמי חוקרת בספרים, באינטרנט, נעזרת בקולגות ולא עוצרת עד שאני מפצחת את כל הבעיות.

מה אני אוהבת במיוחד? להסתכל על יריעת עור, לעצב תיק חדש ולחכות בסבלנות, התוצאה תמיד מפתיעה, צורת התיק הסופית תושפע גם מאיכות העור, הרוך, העובי, הנפילה שלו. אז אין רגע משעמם!

אם אחזור רגע לסיפור ההכרות שלי עם אירית, כבר בשיחתנו הראשונה, אירית אמרה

שהיא מכירה עוד מישהי עליזה גוטמן, ציירת שגם היא כמונו קצת מעל גיל 30 ומאוד דיגיטלית ולדעתה

החיבור בינינו יכול להיות טוב. הסכמתי מיד!

באותו יום קמה קבוצת הווטסאפ שלנו ומאז אנחנו לא מפסיקות להתייעץ, ללמוד וללמד, ולפרגן זו לזו!

ממש כיף גדול, הקמנו לנו קבוצת נטוורקינג שעובדת בלי הפסקה, ואנחנו נהנות מכל רגע.

האינסטגרם שלי כאן.

האתר שלי כאן.

הפייסבוק העסקי שלי כאן.

עליזה גוטמן

עליזה גוטמן ציורי אמנות

צילום שי בראל

לפני מס חודשים מישהי מאד צבעונית ומאד עליזה שאלה משהו ב ETSY, (קבוצת פייסבוק לענייני חנויות באטסי) והצעתי לה עזרה. זו היתה אירית דגמי. שיחת טלפון אחת שהתחילה כאילו אנו מכירות מהגן המשיכה לרומן טלפוני מעשיר ומהנה במיוחד.

הייתי בשלבי התלבטות לגבי אתר בעברית כי האתר החו"לי שלי לא ממש ממריא בתקופת קורונה . בשנה האחרונה מכרתי ציורים לדרום קוריאה קנדה ארצות הברית ולא מעט גם בבודפש.

ימי קורונה עזרו לי להחליט שצריך גם אתר מקומי כחול לבן.

אירית המליצה לי על דפנה לוי כבונה אתרים. משם הכדור התגלגל דפנה בנתה לי אתר שאני מאוהבת בו.

ואירית כאירית כבר היתה בדבר הבא. אמרה לי שיש לה עוד חברת "וויקס" שמעצבת תיקים משגעים ומיוחדים והציעה לפתוח קבוצה.

קצת עליי.

אני ציירת. מציירת רק , אבל רק מה שאני ממש אוהבת. מה שנוגע בי ומדבר אליי.

יש לי נישה שלימה של ציורים עפ שירה עברית. לוקחת שורה משיר של אלתרמן זך ביאליק ונתן יונתן והופכת אותם לציור.

.זר קוצים- עפ שירו של נתן יונתן אִם זֵר קוֹצִים כּוֹאֵב זֶה מָה שֶׁאַתְּ אוֹהֶבֶת אֵלֵךְ אֶל הַמִּדְבָּר וָשָׁם אֶלְמַד לִכְאֹב וְאִם שִׁירִים אָהַבְתָּ רַק שֶׁכְּתוּבִים בְּאֶבֶן בֵּין הַכֵּפִים אָגוּר וּבִסְלָעִים אֶכְתֹּב

נערה וכינור, שורה מתוך השיר של אלתרמן וַתִּשָּׂא כינוֹרֶה שִׂמְחַת עֲנִיִּים

אין לי סגנון שמייחד ומבדל אותי, ואני שמחה על כך, נהנית מכל העולמות והכי נהנית מהשינויים והחידושים של עצמי מול הקנבס עם המכחולים.

מה שכן, אפשר למצוא אצלי שפע של ציורי רקדניות בכל הסגנונות והצבעים, סוג של חלום להיות פרימה בלרינה שמתגשם על הבד.

לפרנסתי אני עובדת בבנק, ביחידת ניירות ערך, תחום שונה דינמי ולא אומנותי בעליל.

ואת זה אני אוהבת, "קצוות," כל מה שהוא לא מקובע ידוע ומובן מאליו.

וכך זה מתחבר לסיפור הנוכחי, לאה פסי אבן עם מותג התיקים הבאמת יפהפיים שלה LIKA MIA

אירית דגמי בעלת העסק "העגילים של אירית דגמי" האישה הצבעונית והמלאת אנרגיות ורעיונות עם שילובי הצבעים בעגילים הכי יפים שתראו אי פעם , ואני.

שלושתינו בקבוצת וואטסאפ פעילה במיוחד מעשירות אחת את השניה במידע ותכנים,למדות אחת מהשניה, עושות זומים ושיחות ווידאו ובעיקר מפרגנות באהבה. אהבה מביאה אהבה.

הפייסבוק העסקי שלי כאן

האתר שלי כאן

האינסטגרם שלי כאן.

אירית דגמי

העגילים של אירית דגמי

כן, זה התחיל עם עליזה גוטמן, והמשיך עם לאה פסי אבן, שתיהן מצאו חן בעיניי ואולי מדוייק יותר לומר באזניי כי עדיין לא נפגשנו בלייב והכל דרך הניידים, הזום, והוידאו ווטסאפ.

השלישיה הזו הוקמה ברעיון הראשוני מהסיבה ששלושתינו בעלות אתר וויקס ומוכרות בו את האמנות שלנו.

מודה שלא ידעתי את היכולות הדיגיטליות שלהן עד כדי כך, ולקחתי סיכון כי יחסית אני די בעניינים.

ידעתי רק שעליזה עם יתרון באטסי, ובפינטרסט עלי בהרבה.

מיד הרגשנו שיש לנו שפה דיגיטלית משותפת, והתהוותה קבוצת תמיכה שלא חלמנו עליה.

שלושתינו מאד ערניות לגבי חידושים, לינקים, קורסים, הרצאות, העשרות.

כל אחת שלומדת משהו מעבירה מיד לשלוש.

זה מתחיל בהסבר על הווטסאפ ועובר לשיעור בלייב כש-שלושתינו מול המחשבים ומדברות על הוידאו הווטסאפי.

נתנו קפיצת מדרגה בענייני האתרים שלנו שלא צפינו אותה מראש. אני יוצאת מנקודת הנחה שאנחנו מסוגלות לעשות כל דבר ואסור לנו להיות תלויות באף אחדים.

יש לנו כל כך הרבה נושאים בקנה להעביר אחת לשנייה ולשלישית שאין לנו את שעות היום האלה.

קצת עליי.

נעים מאד אני אירית דגמי

לפני כשנתיים פתחתי במקרה ובלי תכנון עסק שנקרא:"העגילים של אירית דגמי".

צילום מאירה גוראי רז.

לא היתה תוכנית עסקית, לא היו יעדים, לא היו יועצים רק אני והדחפים שלי.

ומה קרה שפתחתי? פשוט מאד באחד הפוסטים בפייסבוק סיפרתי על העגילים שלי, שאני עונדת רק כאלה בכל מיני שיבוצים.

נשאלתי: מוכרת? אמרתי: כן! שאלו: שולחת: אמרתי: כן!.

וכך היה, שלחתי 10 מעטפות, הבנות הפקידו לחשבון הבנק שלי כספים, נלחצתי... והודעתי לדויד בן זוגי שאני הולכת ופותחת עסק ויהי מה!

עד היום אין לי מושג מה הוא ענה לי... כי בתוך שעתיים רצתי למשרדי: מס הכנסה, ביטוח לאומי ומע"מ ונהייתי בעלת עסק.

התחברתי למערכת חשבונאות דיגיטלית ויצאתי לדרך.

הפתעתי את עצמי בשני דברים:

1. שלא הפרעתי לעצמי עם הפחדים שלי

2. שהעסק גדל וגדל טפו טפו.

הבידול שלי שבחרתי לשבץ רק דגם אחד בשיבוצים שונים.

קטע מתוך "אודות" באתר שלי

אני נשאלת למה דווקא הצורה הזו ולמה רק את הצורה הזו אני משבצת ומוכרת?

התשובה שלי:

יש משהו בנפילה הזו של שלושת המרקיזות שצורתן כצורת עלים – מניסיוני גיליתי שהדגם הזה

מחמיא לכל אשה שעונדת אותם ונראה כאילו עיצבתי אותם רק בשבילה.

מעבר לכך ש"מרקיז" הוא תואר אצולה אירופי, המילה מרקיזה מתארת צורת חיתוך של אבני חן ויהלומים.

האבנים שאני משבצת בשלושת המרקיזות נקראות אבני קריסטל.

קריסטל סוג של זכוכית יקרה וצלולה מאד, שנקראת בעברית "גביש" קיימים בעולם גבישים טבעיים וקיימים בעולם גבישים המופקים בדרך מלאכותית.

​אני משבצת קריסטלים מבית סברובסקי וקריסטלים מכל העולם שצבעם וצורתם מאד מצאו חן בעיניי.

​השיבוץ שלי מושפע מהטבע אותו אני פוגשת בכל בוקר בצעידות שלי בשדות המושב בו אני גרה.

צבעי הפריחות המשתנות על פי עונות השנה משפיעות על חיבורי הגוונים בכל עגיל ועגיל.

כמו כן אני מושפעת מחגים וארועים בעלי משמעות ולרב יוצאת עם קולקציות משתנות ומגוונות.

העגילים עשויים ממתכת המצופה בשלושה גוני זהב נטול ניקל. זהב צהוב, זהב אדום וזהב לבן.

החיבורים שלי יוצרים תחושה שמאפיינת אותי:

חיבור ייחודי בין Fancy ל-Casual.

אחת מחברותיי תיארה לי אותי כך:

"את אקלקטית! את יכולה ללבוש ולענוד מה שבא לך בלי קשר של דבר לדבר וזה יראה עליך מושלם."

אכן כן, אני אקלקטית והעגילים שלי הולמים את דמותי ואישיותי.

מוזמנות להכנס ולשוטט בחנות.

אשמח לתת שרות על הצד הטוב ביותר!

ואל תשכחי לחייך כשאת בוחרת את העגילים שלך, כי אין אשה לא יפה – יש אשה לא מחייכת.

הפייסבוק שלי כאן.

האינסטגרם שלי כאן.

השיר שאני בוחרת לכולנו מתוך הסרט: Working Girl

From the 1989 soundtrack of Working Girl, directed by Mike Nichols

שרה: CARLY SIMON

הסרט היה להיט של שנות השמונים ויש בו הכל.

הוא מחבר לנושא שלנו הנערה בסרט עבדה בוול סטריט, היתה תופעת "הבוסיזם" בוסית ביצ'ית שניצלה את ה"נערה העובדת" שההגדרה שלה מלכתחילה קצת זולה.

יש סיפור אהבה, יש שנינות, ואומרים שהסרט עדיין מדבר על אותם נושאים כואבים שקיימים עד היום בניצול ודריסת האחר לטובת קידום.

אז אנחנו קבוצת "הויקסיות החדשות" נשים בשלות שרוצות לעשות לביתינו ושמחות ליצור באהבה.

איזה יופי שנפגשנו.

שלכן אירית.