כן, זה התחיל עם עליזה גוטמן, והמשיך עם לאה פסי אבן, שתיהן מצאו חן בעיניי ואולי מדוייק יותר לומר באזניי כי עדיין לא נפגשנו בלייב והכל דרך הני

מבחינתי האתגר ביצירה הוא היכולת לקחת חומר גלם ורעיון וליצור ממנו מציאות. במוצרים שלי תמצאו את האני מאמין שלי, ההשראה שלקחתי מהטבע ודברים ק

המותג שלי נולד מתוך כאב, אבל כשזה קהה ומוצה הגיעו הצבע והשמחה ומאז הם איתי ומסביבי. אספתי את האהבה ליופי. אספתי את האהבה לצבע. אספתי אלי א

למי שנמצאת בהכחשה כה עמוקה כמוני נדרש זמן להבין את ההרזיה. איך אני יכולה להבין הרזיה כשעדיין לא הבנתי שאני שמנה?

באותו בוקר שכתבתי את הפוסט הזה, נכנסתי לרגע לחדר השינה וראיתי את אחת ממגישות תוכניות הלייף סטייל (בוחרת לא לומר את שמה) שבדיוק סיימה את תוכנ

"פגישה, חצי פגישה, מבט אחד מהיר.." זה היה בבוקר יום שישי. הגעתי למסיבת יום הולדת 60 של חברה. התלבטתי אם להקריא בפני 30 החברות את הברכה שכת

ימי קורונה העליזים כפו עלינו מופעים קטנים עם מספר מצומצם של משתתפים. ואנחנו,אנשי התרבות – מה שלא יהיה ואיך שלא יהיה – נמצא את הדרך לעשות ולצ

אירית נחשפה לשירתי, והיא הייתה הראשונה שהכירה בי כ"משוררת", וכהרגלה, באחד מערבי הקיץ ארגנה לי בחצר ביתה ב"כוכב מיכאל" "ערב משוררת" שהוא הפקה

השבוע שלי נראה כאילו יש בו יום ראשון, יום חמישי ובסוף מקבלת בונוס את הסופ"ש. אין לי מושג מה קורה באמצע. הימים עפים ואני בהרגשה עם כל הזמן ש