כשנפגשנו ב01.01.2020 ליומ'ולדת שלך היה משהו מאד מבטיח.
המספר המאוזן שלך 20 ועוד 20 נראה שיוויוני ומרגיע.
רק שתדעי לך ש-זה לא היה רק יום ההולדת שלך, זה היה גם יומ'ולדת שנה לעסק שלי "העגילים של אירית דגמי".
עסק שנפתח במקרה, צמח לתפארת והפתיע גם אותי וגם אותך.
כל העיסוקים שלי טפו טפו היו בשיא פריחתם.
טיפול 10,000 של יהלי ושלי אחרי 6 שנים ו-500 הופעות + השתייכות לתאטרון הסמטה התחיל להיות מחוזר יותר.
הקמתי את ז'אנר האירוח הביתי שלי שקראתי לו "סיפורים ועגילים", כותרת משנה "סובב אירית".
סשןפשן מאירית הפרוייקט המבוקש של מאירה גוראי רז הצלמת ושלי כמפיקה היה בשיא עוצמתו.
פתאם, חלית בבת אחת.
חטפת מחלה עולמית, מחלה שפגעה והשפיעה על כל העולם ואשתו.
מה שנראה לי הזוי בינואר פברואר כשראיתי את הסינים מסתובבים ברחובות עם מסכות, התחילה להיות המציאות גם שלי.
בסגר הראשון הרגיש לי כאילו הכניסו אותך לתוכנית דיאטה בכל המובנים.
מישהו החליט עליך שאת, כמו שאת מתנהגת עם השפע סביבך, צריכה קצת פחות יוהרה, יותר צמצום וככה תלמדי להעריך את הכאילו "מובן מאליו".
אחרי הסגר הראשון איפשרת לנו לקום, לנער את הברכיים כמו אחרי נפילה, להתרומם לאט לאט ולצאת "כאילו כזה" לחיים רגילים אבל בזהירות.
אני עם היוזמות שלי העמדתי מופעי קפסולות בחצר הבית, ארחתי קבוצות קטנות של נשים רעבות לטיולים, ואפילו נסענו להופיע בחוץ עם טיפול 10,000.
את העגילים המשכתי למכור באון ליין שכוון מראש כחנות רישתית בלי קשר לקורונה.
בנוסף קיבלתי תפקיד להצגה חדשה מבמאי מקסים.
ואז בתוכנית הדיאטה שלך קיבלת עוד סגר.
שם כבר התעייפתי ממך וחשבתי שאת לא רצינית.
מה זה? במקום ללכת קדימה התחלת ללכת אחורה, כמו אלה שמשמינות אחרי תוכנית הרזייה.
הסתכלתי עלייך מהצד ואמרתי לעצמי: זהו עכשיו אירית תשבי קצת בשקט!
מספיק עם המייזמים המאולתרים והיוזמות!!!
תביני את עצמך, התעייפת שבי בשקט.
ואכן כך עשיתי ובחרתי להפנות את כל האנרגיות שלי לרשת.
כשנפתח הסגר השני לא עשיתי שום שינוי התנהגותי כי אני כבר לא מאמינה לך מ- מטר.
ידעתי שזה לא הולך ונהיה טוב יותר.
מה שכן, ההישג השנתי שלך ש- דאגת לחיסונים שלנו הראשונה בעולם.
יש לך את היהירות הזו להיות הראשונה אבל הפעם זה לטובתי אני לא מתלוננת בינתיים.
זה נראה שהפעם קורה משהו טוב לפחות בהתנהלות שלנו מול המחלה שלך. (ימים יגידו כי אני בין החיסון הראשון וטרם קיבלתי את השני)
ברגע זה ממש בעודי כותבת לך אני בסגר שלישי, אם את חושבת שאת מרגשת אותי בסגרים שלך?
אז ממש לא.
דעי לך שבחוץ יש תעשיות שלמות שרעבות ללחם, עולם שלם של עסקים שכשלו ולא יכלו לנטל הזה שהיפלת עליהם.
המציאות עגומה וגם אם יהיה פיצוי כספי הולם זה לא החיים עצמם.
אני רציתי להפרד ממך ממש כמו שרציתי להפרד מ-הגרוש שלי.
הלוואי ואחותך שנת 2021 תהיה יותר מבטיחה ממך ותחזיר לי את הסומק ללחיים.
השיר שאני בוחרת הוא של יובל דיין "שרק תחייך"
מילים ולחן יובל דיין ואבי אוחיון.
בחרתי בשיר הזה שאותו למדתי להכיר מהנכד הצעיר שלי גוני בן הכמעט 5.
כשהוא שר את הפזמון הוא פותח את הגרון ומניד את ראשו לצדדים כמו כולו בתוך המילים.
קטע מהשיר:
שרק תחייך כל החיים
זה כל מה שאני מבקשת
בית קטן, גינה לילדים
תאמין לי אני מאושרת
תדע שאני לתמיד עלינו שומרת
ואתה עוד תראה
הדברים מעצמם יתחברו עם הדרך
הפחדים יפחדו, שאלות יפתרו
זה יבוא עם הזמן
שלכן אירית.