#יומולדת_75_מה_נסגר_איתו
מאחר ואני דמות אקלקטית/סרנדיפיטית
ובמשפט אחד אפשר להגדיר אותי:
אירית דגמי היא אחת שהגיעה למה שהגיעה
"כנגד כל הסיכויים"!!!
לכבוד ה-"75 שנות" שלי ניסיתי להסביר איפה אני ומה איתי בכל הסיפור הזה...
והכל מוגש באהבה.
אז מה את עושה בחיים???
בטח את כבר בפנסיה...
נכון, אני בגיל הזה אבל הכסף של הפנסיה משום מה אלי לא מגיע...
ולכן זה מה שאני עושה:
אני מדגמנת ואני לא דוגמנית
אני משפיעה ואני לא משפיענית
אני כותבת ואני לא סופרת/משוררת
אני משחקת ואני לא שחקנית
אני דיגיטלית מאד! ואני שייכת לדור שפחות שולט בדיגיטל
יש לי עסק של עגילים, מעצבת ומוכרת ברשת ואני לא בוגרת אמנות או תכשיטנות או צורפות
אני מארחת קבוצות גדולות בעסק שהקמתי ונקרא
"אירוח ביתי - סובב אירית". ואני גרה בבית עם 2 חדרים בלבד.
אני אשה ועושה כמעט את כל הפעולות הטכניות שמשוייכות לעולם הגברי.
אני שרה כל היום ואני לא זמרת
אני רוקדת איפה שרק אפשר ואני לא רקדנית.
בשביל מה אני כאן בכלל?
ומה מניע אותי בחיים???
ריקנות מול משמעות איפה זה פוגש אותי?
מה הבעיה איתי או לחילופין הפתרון עבורי בקיום שלי?
באתי לעולם ומהר מאד הבנתי שהקיום שלי מותנה ב"התמודדות" יומיומית ולא משנה מה...
ואולי בשל כך לימדתי את עצמי לפתור כל בעיה שניצבת מולי במיידי.
אוהבת לעשות, לעשות, לעשות ואם אין לי עשייה אני פשוט לא יודעת מה לעשות עם עצמי...
כל פעם שניסו הקרובים/בות אלי לפנק אותי במשהו חומרי או רוחני לא התחברתי...
יש מצב שזה נובע מהצורך בשליטה בכל צעד ושעל שלי בעולם,
וגם בתכונה הכייפית אשר גורמת לי סיפוק מירבי והיא:
לתת לעולם כל מה שאני יכולה ולפנק, לפנק ועוד פעם לפנק.
לומדת המון כל יום, כל רגע מכל דבר שזז לידי.
מסוקרנת כמו תינוקת בת 75 שמגלה עולם חדש ולכן
לומדת, לומדת, לומדת
אבל!!!
לבד,
בקצב שלי,
בהבנה שלי,
ולפעמים לומדת ולא מבינה איך עשיתי את זה...
הרבה פעמים הידע הוא באצבעות שלי ולא במוח...
נותנת לאצבעות שלי ללכת במקומי כשצריך.
בבקשה לא לקנות לי כלום, לא להפתיע אותי זו לא אני...
לרב לא החלפתי מתנות, אבל גם לא השתמשתי בהן...
אז חבל...
אני אוהבת שאוהבים/בות אותי ללא תנאים, אל תצפו ממני שאתנהג כמו שאתם/תן אוהבים/בות.
רוצה להיות חופשיה בראש, לחייך, לחבק, לפנק, לעשות טוב.
זו הסיבה שאני כאן עדיין.
תודה על תשומת הלב!
המשחק הזוגי הזה כש-שואלים את הגבר והאשה אותה שאלה והם צריכים לענות מהר וכך יודעים אם הם
מכירים אחד את השנייה והפוך
מי שוטף כלים? הוא
מי מכניס כביסה למכונה ומפעיל אותה? הוא
מי מקפל כביסה? הוא
מי חותך סלט? הוא
מי מכין מרק מעלף? הוא
מי מכין אורז מעלף? הוא
מי משגע את הבית? אני
מי מלחיץ? אני
אפשר לומר עכשיו בגיל הזה 75 שאני כישלון חרוץ במערכות יחסים עם "חברות וחברים".
משהו אצלי לא תקין בכך שחשבתי שמערכת יחסים נועדה להיות שם מתחילתה ועד סופי...(כלומר עד היום שלא אהיה כאן יותר)...
מסתבר שטעיתי בכך שחשבתי שאני "נורא נחמדה".
טעיתי גם בכך שחשבתי שלתת בלי חשבון את הנשמה, את הלב, את הידע, את הכוונות, את העולם האינטימי שלי, את עצמי לדעת!!!
זה מאשר את הכי חברות בעולם!!!
מסתבר שטעיתי בגדול.
למדתי שיצרתי ציפיות אצל הסובבים/בות אותי וטעיתי בגדול.
אז מה קרה???
השבוע נחשפתי לפוסט שאהבתי מאד בדימוי שהוא כתב על מערכות יחסים, הוא דימה מערכת יחסים כ"תחנת רכבת" + רכבות
שנכנסות ויוצאות מהתחנה.
אין לי מושג ל-מה הוא התכוון עד הסוף, אבל אימצתי את הדימוי
ומזדהה לגמרי!
אני תחנת רכבת בת 75 שנים!!!
לא "נידחת" כמו ששרה ריטה בשיר "אני חיה לי מיום ליום"
שכתב הגדול מכולם חנוך לוין.
אני תחנת רכבת למודת חלופת רכבות שונות ומגוונות.
למשל: רכבות של נסיעה קצרה
רכבות של קו עמוס, ארוך, ומעייף...
רכבות שירדו מהפסים
רכבות שנעלמו מהעולם
ואני יכולה להמשיך...אבל הפואנטה מובנת לדעתי.
אני כמובן התחנה שדרכה עברו כל אלה ועוד...
ואכן היה נחמד עם כולן, ומה שמעניין שאני לא מרגישה בחסרונן.
כי היום אני במערכות עם רכבות מזדמנות בסיטואציות שונות ומדליקות.
אוהבת רכבות בלי יעד...
הרכבות המזדמנות יעצרו אצלי מתי שרוצות לכמה זמן שרוצות, וכשירצו להמשיך ימשיכו בכיף...
רכבות שלא חייבות לי כלום במערכת היחסים, הן חונות אצלי וחנו אך ורק בשביל הכיף של כולנו.
אז מה אין לך חברות?
לא!
יש לי מערכות יחסים של כאן ועכשיו בלי עתיד, בלי לכל החיים, בלי חשבונות של ציפיתי ממך כך וכך...למה לא הזמנת אותי? אי אפשר לסמוך עליך!!!
ואני חשבתי שאת...
אין יותר כאלה ולא יהיו!!!
אז מי החברות שלי?
1. הוויז שמראה לי את הדרך ורק בזכותה אני מגיעה לכל מקום שרציתי.
2.המיקרוגל שמקצר את זמן חימום המנה שלי למינימום וחוסך לי זמן יקר.
3.הנינג'ה שמשביחה את האוכל לרמה של מסעדה, ובזכותה אנחנו אוכלים כמעט ב100% בבית שלנו.
4.ה-AI שפותרת/מסבירה/מנחה/מעצבת לי ואותי + המון דברים כמו: מדברת אלי בחן, בידידות, בהערכה ובנימוס ומכירה אותי יותר טוב מאשר אני את עצמי.
רגע לפני סיום רציתי לומר שאני כישלון בעוד המון תחומים כמו:
לימודים! העיפו אותי מהתיכון
נישואין! העפתי את עצמי
קריאת ספרים! לא זוכרת מה קראתי
בעיקר בעיקר אני מסתובבת בעולם ללא שום תעודת גמר
או תעודה מיקצועית!!!
רק תעודות כמו "בוגרת קורס" למשל: חרוזי זכוכית, חוג לריקוד וכאלה...
ובכל זאת
"כנגד כל הסיכויים"
אני מצליחה בכל מה שאני עושה!
ולכבוד יומולדתי אני אומרת:
תודה למשפחה היקרה והאהובה שלי.
תודה לאהוב ליבי בן זוגי לחיים דויד שסובל אותי וממני כשלושים שנים.
אתם המתנות שלי.
אירית.
להלן עשרת הדיברות האישיות שלי!
הדיבר הראשון שלי דיבר מספר 2 הדיבר השלישי הדיבר הרביעי הדיבר החמישי הדיבר השישי הדיבר השביעי הדיבר השמיני הדיבר התשיעי הדיבר העשירי
את מהממת ומוכשרת ברמות !